ההתמכרות לַקְּצָווֹת של החיים.
הָאַדְרֶנָלִין, הַפַנְטַזְיוֹת, הַתְּהוֹמוֹת העמוקים.
ריגושים שאינם פוסקים,
במחזורים מְמֻחְזָרִים של עונג מול כאב.
אמונה מגבילה : כי רק שם אני מרגישה ונוכחת.
מחשבה מגבילה : שם יבחינו בי, שם אַבְחִין בעצמי, שם אני קיימת.
מעברים קיצוניים בין ידיעה לבין פִּקְפּוּק,
בין שליטה לבין חוסר אונים.
הנגיעות הכי קרובות מול גבולות שֶׁנְּמַסִּים.
הצורך בְּמִקְלָט הקונכייה כְּשֶׁמֵּחוּשִׁים בפנים.
המעבר החד בין עֲשִׂיָּה, לבין הימנעות וקיפאון.
הפחד לא להשאיר ממני שום חוֹתָם בעולם.
הפחד מחִדָּלוֹן, הפחד משיממון.
הפחד משעמעום, מֵאָבְדָן התכלית הגדולה והקטנה.

חיים שלמים אני חוקרת אתכם,
עפה עליכם ב- HIGH , מִתְאַבֶּדֶת עליכם ב- .DOWN
בלעדיכם לא הרגשתי קיימת, גם לא הרגשתי חופשיה.
בלעדיכם לא הרגשתי לב פתוח, לא כאבתי לב סגור.
סיפקתם לי אשליות אינסוף.
הייתם לי רשת הביטחון המחבקת.
הייתם לי הבַּלְעָן הגדול, המערבולת החשוכה.
ולפעמים אני חושבת,
שאתם לי, לא הפחד – לְאַבֵּד.
אלא תמיד הפחד – למצוא.

נכתב על ידי ילדת טבע, אישה בת 51 ממעלה אדומים, בתאריך 06/05/2018
(סיפור זה נצפה 2,196 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]