לו רק ידענו לא לפחד או להיעלב.
לו רק ידענו לפתוח את הלב,
לפתוח אותו לטוב מבלי שיהיה מוכר לנו מהעבר.
לו רק הבנו שכל דבר שלא פוגע באחר הוא מותר.
שמה שבעצם חשוב הוא היום ולא המחר.
לו רק ידענו לתת לדברים לקרות
להניח להם ורק לטוב לצפות.
לו רק האמנו שהעולם מלא באהבה
אזי היינו מבחינים בה בכל פינה...
לו רק ידענו לא לפחד מן העתיד
לשחרר, לתת, לקבל ולהעניק...
לא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם
להבין שאנחנו האחראים עליהם.
לו רק יכולנו להפנים שכל מה שאמור לקרות ??? יקרה
וללמוד את השיעור מכל מפנה.
לו רק תמיד, ידענו להבחין בפרח, בשמים ובילד מאושר
היינו מבינים שהאהבה יכולה להציף את היום וגם את המחר.
לו רק היינו מסוגלים לראות את הטוב שבכל דבר
לא היינו דואגים מן המחר.
האושר, השמחה והאהבה הם בתוכנו...
בואו וניתן להם דרור ונדביק בהם את כל מי שמסביבנו...
נכתב על ידי
AnAt61, אישה בת 62 מכפר סבא, בתאריך 25/01/2011
(סיפור זה נצפה 5,024 פעמים)