ישנם דברים,
שאי אפשר
לדבר,
ישנם דברים
שגם העט
לא יוכל לכתוב,
שאי אפשר
אפילו לחשוב,
בלי מקום,
ובלי זמן,
בלי קו וסימן
או צבע.
השחור שליד
האמת,
העווית שאשמת
החיים,
שמילה עצובה
לפתע.
לא שם
אולי כאן,
אולי צליל
כמו
דף מספר ישן
אולי כמו כאב
וצרחה ללא קול
אולי כמו חיבה עזה
למוות ושכול
או תחינה
שעכשיו ותמיד
היא חזה בהלה
דרך קבע.
כך, או אחרת
צריך להוסיף
בלי לכת,
להוסיף
לעמוד,
לעמוד ולהיות
אפשר גם צלוב
במחנק על
מרפסת פתוחה,
בלי לגעת,
פיסה אחר פיסה
לאסוף,
ובלי לשמוע,
בלי לזכור
מהו אמש,
בלי לראות,
ולקוות שבשקט,
בשקט,
תעלמנה להרף עין
כמו הציפורים
גם האותיות.
ולשמור על הבית
מכל מיני נגיעות,
מראות,וקולות
מעוררי
ספק,
כאב,
וקנאה,
ישנם דברים רבים
שהם
בין נשימה ונשימה
כל הזמן
בחיפוש אחר
הגאות והשפל,
תחת תעתועי השמים
על ים המוות הישן,
שרוצה
חזק ומאוד,
צבעים
בין השחור ללבן
ואף פעם לא לגעת
במים.
נכתב על ידי
שלומי, גבר בן 57 מצפת, בתאריך 09/09/2008
(סיפור זה נצפה 5,840 פעמים)
