בס"ד
מעשה שהיה בבני זוג שאירחו בביתם איש עני ואביון, שאכל על שולחנם בקביעות, והייתה בכך מצווה גדולה, שכן היה איש זה ערירי, בלא משפחה, ומצא בביתם נועם, חמימות ומרגוע לנפשו. הבעיה היתה שבכל פעם כאשר העני הזה מגיע, היה לו מנהג לספר לבני הבית, כל פעם מחדש, את קורותיו וכל מה שעבר עליו. ועד שהיה ניגש ליטול ידו לסעודה, עבר זמן רב ובני המשפחה הוצרכו להמתין לו עד שיסיים את הסיפורים... מרוב הטרחה, חשבו כבר כמה פעמים להודיע לעני שלא יגיע יותר, אבל לא העזו לעשות זאת, כיוון שידעו שבואו אליהם משפיע עחיו חיות ושמחה, וכיצד אפשר למונעו מכך. ברבות השנים, הלך וגדל מספר ילדיהם של בני הזוג, והבית בו התגוררו נעשה צר מלהכיל את כולם, והם החליטו לעבור דירה. לפני המעבר לדירה החדשה, העלו בדעתם שאולי עכשיו ייעשו בחכמה, ולא יודיעו לעני את הכתובת החדשה, וחסל סדר טירחה... הוא יגיע כמנהגו אל הדירה הישנה, וכשיראה שלא נמצאים שם, יבין שהמשפחה העתיקה דירתם למקום אחר, וכשלא ידע היכן ממוקמת הדירה החדשה, לא יגיע יותר, וכן ייפטרו ממנו אחת ולתמיד.
אמרו ועשו. ועזבו את הדירה, ללא שגילו לעני לאן הם עוברים.
לפני עזיבתם, ביקשו גם מהשכנים שאם העני יתעניין אצלם לאן עברו, שלא יגלו לו. ביקשו בני הזוג לישב בשלווה, ולא לשמוע יותר את סיפוריו של העני הטרדן הזה. והנה, זמן קצר מאוד לאחר עוברם לדירה החדשה נשמעת צעקה גדולה מפי האישה, שהייתה במטבח. בעלה, שנזעק במהירות, ראה את אשתו מצביעה על עקרב גדול ממדים. גם הבעל נבהל, אבל לא איבד את העשתונות. לקח מטאטא והרג את העקרב.
ואז, לא עוברות כמה שעות, והנה עקרב נוסף מטייל לו בבית. הבעל הורג גם אותו, אבל אלה ממשיכים להגיע, האחד אחרי השני ומשרים בבית בהלה נוראה. חשבו בני הזוג שמדובר במכת עקרבים, שמקורה באחד מקירות הבית, והזמינו איש מקצוע שיבדוק את העניין. זה מגיע, אבל קובע נחרצות שלמרות ההתמחות הגדולה שיש לו בנושאים האלו, הפעם אין הוא מסוגל לאבחן מהיכן מגיעים העקרבים. כשהמשיכו העקרבים להגיע ומנוחת נפשם של בני הבית היתה מהם והלאה, ניגשו בני הזוג אל הרב חיים פנחס שיינברג ראש ישיבת "תורה אור", כדי לשאול בעצתו. מששמע הגאון את דבריהם, הוציא מהארון "פרק שירה", ואמר "בואו נבדוק מה שר העקרב לבוראו, ומזה נוכל אולי ללמוד על מהות מציאותו בעולם". הרב מעיין בפרק שירה, ומוצא שהעקרב אומר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". ואז הוא פנה לבני הזוג ואומר להם: "נמצאים למדים שהעקרב נשלח לעולם כדי להזכיר לבני האדם שגם הם צריכים לרחם על מעשה ידיו של בורא עולם. "אולי עברתם לאחרונה על פסוק זה, ולא ריחמתם על בוראיו של הבורא יתברך"? הבעל ואשתו לא היו צריכים לשמוע יותר מזה. הם הבינו כבר מהיכן באה להם המכה. עוד באותו יום איתרו את העני, והשיבו לביתם. והעקרבים נעלמו.
(הסיפור מובא מספר "ברכי נפשי")
ממני עבדכם הנאמן מלאך בלבן
נכתב על ידי
אהבה אמיתית בלבד, גבר בן 62 מלוד, בתאריך 23/11/2009
(סיפור זה נצפה 4,170 פעמים)