על חוט השערה
היא נעמדת
נתלית
מתזזת מחפשת מקפצת
ממעקה למעקה
ממדרגה מעלה למטה
כמו דג עם זיכרון של שנייה
לא זכור לה המקום בו הייתה
לא סומכת על עצמה אך המעקה....
איפה הוא מתחיל ?
איפה הוא נגמר ?
היא נאחזת בו כאילו כל חייה תלויים ונגמרים זה עתה.
נתפסת וכשהמעקה נגמר נופלת אין ספור
ושוב מתרוממת משתחררת ולומדת ללכת לבד,
בלי להיאחז , שוכחת שכלל היה קיים צורך כזה להיאחז
ואז עולה מדרגה ועוד מדרגה משתחררת חופשיה
לעיתים מתנדנדת אך יודעת שזה יעבור
וזה עובר מתרגלת
עד המעקה הבא!
שיכול להיות שכלל אין בו צורך
אין צורך לא ליופי לא לאחיזה ולא למחשבה...
אך העזרה כל כך מפתה
עייפה
עולה במדרגה ושוב קושי מתגלגלת מטה ואז
שוב המעקה
שם ונזכרת כמה צריכה
כמה רוצה כמה עייפה
ושוב נאחזת עד הנפילה הבאה.
נכתב על ידי
אלה, אישה בת 38 מאור עקיבא, בתאריך 25/11/2019
(סיפור זה נצפה 1,607 פעמים)