מה היה קורה אם הכל היה מתהפך מהלידה ועד איפשהו באמצע החיים?
רק נניח שהגענו לעולם סביב גיל 40 והולכים להיות צעירים יותר, מתבגרים, ילדים ועד שניוולד. בדיחה?
מדי פעם חלמתי לצאת לדרך ולהיות בכל מקום אחר חוץ מאיפה שנמצאתי.
מה הייתי יכולה להציל ... איך הייתי מתנהלת בסיטואציה אם הייתי סופרת עד עשר לפני שאמרתי משפט כלשהו?
בטח הייתי בונה גרסה אחרת של החיים עם סדרי העדיפויות "חכמים".
מישהו לוחש לי שאין דברים כאלה וכי אין אנשים שלא טועים בדרך.
אז מי יכול להפקיד צ'ק פתוח שלא נטעה שוב?
נושא רגיש. בן אדם שמתעורר בבית שקט להחריד באפיסת כוחות, עצב ותסכול כי החיים נשארו מאחוריו.
נשמע מאוד דיכאוני.
"פרשת".
אני לא מופתעת.
הספק יום.
הספק חודשי.
הספק כלכלי.
הספק חברתי.
הרגשות מודחקים ומסרבים לקבל את העובדה שמגיע לך יותר. מגיע לך הפעם להסתחרר ולפרוס ידיים לשלווה ואושר.
לאחר הפסקה נוספת חוזרים בדרך כלל אל המירוץ עם "הטקסט הממוחשב".
תמשיך!
השעון מורה לך להספיק ... אחתשתייםשלושועשריםמשימות ארוכות טווח.
מרקורי בנסיגה.
הזמן למקורות משמחים סך הכל מצטמצם וחלק נכבד ממנו הולך להפגין איתך במקביל לתהליך הריפוי העצמי.
אז יש בחדר שולחן אבסורדי.
יש ספה. או כורסא (סתם דוגמא, כן?)
תחליט האם כדאי בהלוואת אשראי לחדש את הרהיטים?
או אולי תתיישב על ספה ותכתוב גרסה חדשה ומוצלחת יותר במטרה ליישם אותה.
לא קיבלתי ישועת המשיח.
וגם אין לי רישיון מנטור.
המחשבות ... בכתב.
בלי להישמע שערורייתית כי ...
את גלגל המציעו עוד מלפני שנולדתי.
