בכל פעם שראיתי אותו רק יותר התרסקתי. הושטתי את ליבי לחוסר אונים שלו ובניסיון להסתיר את העובדה כי אין הרבה לעשות.
זה מגיע פתאום, נדמה שבזמן שאנחנו הכי לא מוכנים לבשורה. והוא במיוחד.
- איך קוראים לך?
- אני האורח שיהיה אתכם עד הסוף.
- אבל ... אבל סליחה ... לא קראנו לך ... למי הגעת?
- אני האורח הבלתי צפוי, אשאר כאן ואתם תילחמו בי שאלך !
- חזור, בבקשה, מהיכן שהגעת, אנא ממך ...
בחלקי שניות המלכודת נסגרה, עטמה את המציאות הכאובה.
אבא, אנחנו נילחם בשבילך. בוא ורק תגיד שאתה שומע אותנו.
בדיקות.
צילומי הרנטגן.
ביקור רופאים.
לא לוחשים, מדברים בקול שספק אתה מבין איך לתרגם את מה שאנחנו שומעים.
חדרי בתי החולים.
הצל של תקווה בידיעה כי יש טיפול חדשני מאריך חיים.
איפשהו חייבים להבין שתקופה מתלווה אלינו.
להבין ... אך לא בדיוק מתקבל על נפשינו.
אבא, אתה תהיה חזק ואנחנו נעבור את זה ונסלק את האורח שחדר לחיינו.
השמחה שתמיד היתה בך ...
החיוך שירשתי ממך ...
המבט מופנה לקיר, הניצוץ שהיה בעינייך הולך ונעלם.
ברגע שהבנת לגמרי שהימים ספורים שיחררת והפסקת להילחם.
חוזרת מעבודה ... מסתכלת עלייך ושואלת את ה"מה שלומך, אבא?"
באחד הימים תפסתי נקודה במבטך והיה לי ברור שאתה נפרד ממני.
"לכי הביתה, בתי ... את עייפה והילדים מחכים לך, לכי ..."
ברוך מוריד הגשם.
הדמעות זולגות, חונקות את נשמתי. זה קורה בבית. ולידו אנחנו חזקים. למרות הכל ובכל אופן!
למה ה' ?!
מתקרבת אזכרה.
אבא, הלכת כשהשלמת עם העובדה שאין לך מה להציע לאורח הארור.
בדיוק ביום השלושה חודשים ללכתו מילאתי 50. עליתי לבית עלמין. דיברתי איתו, סיפרתי כמה אני מתגעגעת אליו ... שחלמתי שילווה את הנכדים שלו להצלחות רבות, שיהיה גאה בהם ...
על מצבתו חרוט משפט שאומר כי היה אהוב על כולם.
ביציאה מבית עלמין נכנסת לרכב, מניעה ... גלגלצ ...התחנה הקבועה שלי ואני שומעת שיר ילדות :
"אבא, אבא, אבא, אבא, אין כמוך בעולם
אבא, אבא, אבא, אבא, אוהבים אותך כולם"
חודר לעצמות ... הלם ...
אבא מדבר אלי.
עם השיר המתנגן ברקע בכיתי כל הנסיעה הביתה.
ברוך מוריד הגשם !
כמה פעמים לא הספקתי לומר לך כמה אני אוהבת אותך?
אתה כל כך חסר לי, אבא.
נכתב על ידי
ברכה, אישה בת 53 מקרית מוצקין, בתאריך 07/06/2023
(סיפור זה נצפה 890 פעמים)
