כל חיי המתנתי לרגע זה...
ליום פקודתי...
ואנוכי עומדת מולך כתולעת קטנה ,אך מלאת חימה
ואראה את זיו הודך ,ואביט בפניך המבהיקות,ואדע שאיני בין החיים,
ואמתין בלב מלא למשפט צדק בבית דינך,
ואביט לשמאלי ואראה הקטיגור זועף כביום קרב,
ואביט עוד לימיני ואראה הסניגור נינוח כביום ט'ו באב.
ואתמה מתי יתחיל בית הדין לדון בחיי ...
רעש והמולה בבית הדין ,אי שקט שורר ,ולא אדע על מה ולמה,
ובעל הכוחות כולם 'הגיע לשבת בדין ,ויעמדו כל מלאכי רום,ויזדעזעו
כל הנמצאים,חיל ורעדה אחזתני,ולא אוכל עוד להביט ,כי קרנו פניו עד מאוד,
וישאלני לשמי ואומר "מזל" מבטן ומלידה ,כי מזל הייתי לאימי ,אך בחיי חסר ממני.
ויברכני ,וצמרמורת אחזתני ,ויאמר "מזל ,הנשאת ונתת באמונה?"
ואתפלא על שאלתו ,וכי לגנאי או לשבח שאל זאת? ואומר "כל מעשי היו באמונה שלמה
וכל דיבוריי ומחשבותיי היו אחד בפה ואחד בלב ,ולא עשקתי מעולם בריה אחרת בעולמך."
המתנתי לתגובתו ,אך המשיך הוא וישאלני "עסקת בפריה ורביה ?" ואתמה ואבכה
ואחשוב בליבי,הנעלם ממך דבר שאתה שואלני זאת, ואענה בגאווה "חמישה ילדים הריתי וילדתי
לתפארת עוזך הגדול, ומודה אני לך על כך שזיכיתני בפרי בטן."
וימשיך וישאלני "הציפית לישועה? " ואבכה בכי גדול,ואומר "כל רגע ורגע בחיי ציפיתי לישועתך
וידעתי שלעולם לא תאכזבני,גם בטוב וגם ברע ציפיתי ולישועתך קיוותי".
וישאלני בנוסף ויאמר "מזל ,אך על שאלתי האחרונה עני לי ביתי,ההבנת דבר מתוך דבר?"
ואומר לו שעיניי בוהקות מאהבה "הבנתי שאין בילתך מלך עצום וגיבור ,אשר חכמתך וכל מעשיך
ניבטים מכל דומם ,צומח ,חי ומדבר שבבריאה,הבנתי בכל רגע ורגע גם שקשה היה הרגע
שאתה הוא אל גדול ונורא וכל מה שבראת בעולמך לא בראת אלא לכבודך".
ולא יכולתי אמשיך דבר כי נאלם פי. והתרגשות אוחזת בכל בית הדין.
ולפתע נשמעה בת קול "מזל,הינך מזומנת לחיי עולם הבא, הינך מזומנת לחיי עולם הבא..."
קסם היקר אהבתי את שכתבת ובין השורות הבנתי שאתה מייחל לי משפט הוגן וצודק
אבל ברור לשנינו שאני לא מתכוונת להתפקד עכשיו
רק בגיל 98 על הנדנדה מהעץ
