איך הזמן טס וחולף במהרה כשמדובר בילדים לא יאמן.. אני עוצמת את העיניים ובמוחי דניאל רק נולד אני אמנם לא אימו אך הוא כבש את ליבי בסערה ומבחינתי דניאל הוא בני בכורי ....האושר טמון בדברים הקטנים והכי פשוטים בכל פעם שדניאל קורא בשמי מבחינתי זכיתי במיליון וכל נשיקה שווה ליהלום ..איך לעזאזל המפלצות מהחדשות {אדם שמסוגל לפגוע בילד הוא פשוט מפלצת}יכלו לפגוע בנשמות הקטנות ולמה אלוהים אתה נותן חיים למפלצות כאלה רק מהמבט של דניאל אני נמסה ובשביל חיוך שלו אני אסע עד סוף העולם , אני אחתום חוזה עם השטן רק שדניאל יהיה מאושר חיים שלי , נשמה - אני אוהבת
נכתב על ידי
דורית, אישה בת 54 מפתח תקווה, בתאריך 07/09/2008
(סיפור זה נצפה 4,089 פעמים)
