התעוררתי קרבית...........
בא לי למחות............
בא לי לצעוק ולצרוח...............
מעונבים ומכופתרים
מעמידים פנים
שהכל במקום
שאין שקרים
שהכל מצוחצח
מבחוץ ומבפנים
כאילו רק עברו לא מזמן שיפוצים
שלט צבע טרי
תולים על הבתים
אך כשפותחים את הפה.......
מריחים,מסריחים
מרוב ריקבון משחירים
אז מה בעצם אתם רוצים
שנאמין ונשים לכם פתקים
מבטיחים לא מקימים
משאירים מאחוריהם
נכים,זקנים,שבויים
רק על כסאות אתם שומרים
ובסוף כל חודש מפקידים
דמי כיס שגביתם מעניים
ואנחנו......
ממשיכים....לבכות
בחדרי חדרים
יושבים בסלונים ומקטרים
אבל מי בעצם רוצה שינויים
הרי שינויים הם מפחידים
ואחנו לא מכירים
אנו יודעים רק שקרים
ואת האמת לא יודעים לא שומעים
וזה כבר לא משנה
למי מאמינים
כי הרי כולם בעצם
צמרת שהולכת באסורים ואזיקים
ואחנחנו.......
בכל זאת לא חושבים מאמינים ובוחרים
זה קצת לא נורמאלי
וזה קצת חולני
זו חולשה של אברים עיוורים
ושל רגליים עקומות
ומחשבות סוטות
ואולי ללא מחשבות כלל
כן מדינה יפה המדינה שלנו
אך אנחנו אנשים
חולים ותשושים
החיים בתוכה
ושוב בוחרים ובוחרים
האומנם זו בחירה
או הליכה בתוך חשכת האפלה!!!
נכתב על ידי
מיקה, אישה בת 58 מנהריה, בתאריך 24/04/2010
(סיפור זה נצפה 5,601 פעמים)
