אנה בחורה צעירה.מוכשרת ויפה.לאחר זמן הבנתי ...דומה כל כך לשחקנית קולנוע,

דוריס דיי.שיער פלטינה עיניים בורקות.אותה התסרוקת.בחורה מוכשרת וחברותית.

את אנה הכרתי בבית הספר התיכון.היא נוצריה אני יהודיה.במגמה ארכיטקטורה ,

רק בנות בכיתה.היינו חברות טובות.שנים יפות ,שנים של התבגרות.ועולם מילא אותנו,

תרבות. יותר נכון המדינה.תרבות בשפע.בגיל כזה מי חושב על בעיות.אולי בגלל,

המדיניות מצונזרת.אז מי חשב, או ידע שיהיה אחרת.כל הכיתה בנות.זו באמת חוויה.

במגמות אחרות למדו בנים.אין לי מושג האם הייתי יהודיה יחידה...? אפילו בכיתה

בה למדתי.בארץ אנטישמית שמרנו לא לבלוט......רק בחופשים הרגשנו חופשי ,

בין בני קהילה כולנו יהודים..תמיד מוקפים באחרים לא יהודים.זהירות תמיד.בועה

בתוך בועה....זה לא יכול לשרוד.לא ידענו אז יודעים היום...עם רוחות הגיעו שינויים.

מרד סטודנטים,איסור להגיע למקומות בעייתיים.כמו כדור השלג ....כמו מפולת ....

עולמינו קיבל תפנית.....עזיבה אל מעבר לגבולות הבועה.אנה ואני נשארנו חברות,

הבטחתי לשמור על קשר.התכתבנו רבות.היא ידעה למה עזבתי.ומה עובר עלי.

אני ידעתי מה עובר עליה .דרך המכתבים שמרנו על חוויות.

יום אחד הגיע מכתב מאחותה.בתוך מכתב מודעת אבל קטנה. אנה איננה נפטרה.

איך אנשים צעירים מתים....? לא הבנתי אז. ......הרבה דברים מתקופת התמימה,

מהדהדים בזכרונות.חברתי היקרה צעירה לנצח..(בת 19).

אחותה כתבה על מחלה,על אישפוז בבית חולים.לא בפרטים ,גם לה לא היה קל.

עברו שנים רבות.למדתי המון. תמימות הפכה להגיון.

@@@@@....................ג'ולי...

נכתב על ידי שפיריתקסומה :)), אישה בת 74 מחולון, בתאריך 02/09/2010
(סיפור זה נצפה 4,594 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]