אני..
זה התחיל כשיחה רגילה לכאורה..
במהרה נהפך לחוסר הבנה..מוחלט..
הוא..לא סובל סיפורים..כי סיפור חייו..
ענק עולה במונים על כל שקיים....
הוא..התחיל לעקוץ..היא..אני..ניסתה..
לרכך..לכיוון בוא נשנה אוירה..לא כעס...
היא הבינה שזה לא מוביל למקום טוב.
הוא ניסה לגרור..היא אמרה שלום.
בסיום השיחה הגיעה מעטפה לתא..
תוכן שנשלח.דברי נאצה..לא רצוי לצטט..
אני לא מסתתרת נסיתי להגיב..לשולח..
הוא..או ..כל אחד..זהוי אינו וודאי..חסם..
ברח..נעל..כל אפשרות ..לתשובה..
כמה קל..וירטואלי..הכל על הצג..
למה תחסום..???לא מאמין/ה..במשלוח
ידיך..או כי הפחד על מה שעשית..?
או שמה אתה/ת רוצה ממני למנוע להיות
פתוחה לשיחות כמו שאני..
אז מהבמה..הצנועה שלי..אני לא כותבת..
בלשון לא נקייה..זמן היותי יקר לי..אני..
זו אני..בכרטיסי..כל פרטי...מנסיוני.ויש..
אינך יכול לברוח מעצמך..זה נתון וודאי.
אני לא אברך אותך אתה כבר בירכת..ג'ולי.
נכתב על ידי
שפיריתקסומה :)), אישה בת 74 מחולון, בתאריך 29/05/2009
(סיפור זה נצפה 5,014 פעמים)
