בסיפור קצר "אני רואה" סיפור
קצר על מצבי המחמיר.
כתבתי שאני מודעת שזה פוגע
בכתיבה ולכן אם לא אוכל
אני אפסיק לכתוב.קצר ענייני
לא יותר.
קיבלתי תגובה שפחות אחת
זה לטובה כי גם כך אויר
בארצינו הקטנה יקר מדי
לא האמנתי שמשהו כזה
יכתבו בגלוי לעיני הכול ובאישור.
כהתיחסות לדברים אילו
כתבתי "בחיי ובמותי אני בן אדם".
כאשר נכתבים דברים חורצים
על זכות לחיות ציינתי שזה
לטיפול ישיר של רשויות החוק.
לכל דבר לכל מצב מתיחסת אני
בצורה יבשה לא רגשית יש
בעיה פותרים אותה וממשיכים.
עכשיו נראה אם יפרסמו את
תגובתי הכנה .לעולם לא הסתרתי
את מצבי להפך רוצה לעזור לאחרים.
לדעת לקבל ולחיות עם מגבלות.
לא שופטת אנשים זה לא תפקידי.
אך לא יקום אף אחד לחסום חייו
של אדם אחר.אפילו באמירה.
ג'ולי.
נכתב על ידי
שפיריתקסומה :)), אישה בת 74 מחולון, בתאריך 19/09/2009
(סיפור זה נצפה 5,147 פעמים)